מוזמנים להירשם ל- http://www.youtube.com/c/שירעד ◁ וללחוץ על הפעמון 🔔. כך תוכלו לקבל הודעה על כל סרטון חדש שעולה כאן. תודה. מילים ביידיש: איציק מאנגר (1969-1901) | תרגום: מרדכי עירוני (גורודצר) (נפטר: 1985) | לחן: דובי זלצר (נ' 1931) | עיבוד: מרדכי (מוטקה) שָׁלֶף (נ' 1933) | ביצוע: חבורת שהם - Shoham Group | סולנים יורם אגמון (נ' 1940), גיורא רוס, אברהם (אבאל'ה) פורמן (2025-1935), דן (דני) עופרי | "שיר על טווס הזהב" ("Shir Al Tavas HaZahav") ("Song Of The Golden Peacock") הוא תרגום מיידיש לעברית של השיר "דאס ליד פון דער גאלדענער פאווע" מאת איציק מאנגר. השיר מספר על טווס הזהב, מסמלי היסוד של השירה היהודית במזרח אירופה, שנדד לשווא לחפש את "יום האתמול": "העוף הפלאי והאגדי מחפש את הזמן שחלף לבלי שוב. הוא המחשה ציורית של הנודד הנכסף לעולמות שעברו, לזמנים ולדמויות שמאיתנו והלאה. אך מה עגומה וקודרת היא תחנתו האחרונה של טווס הזהב: פוגש הוא אשה בשחורים הכורעת על גבי קבר. [...] האשה בשחורים [...] אינה אחרת מאשר אלמנת הימים מאתמול. השיבה אל ימי האתמול לא תיתכן. אותה מציאות חיים אפורה ועליזה שעמנו ידע עליה בעבר הקרוב, חלפה לבלי שוב." (מעריב, 21.3.1969). מאנגר כתב את השיר בלונדון, אליה הגיע ב-1940, כשנמלט מהנאצים. ב-10 שנות שהותו בלונדון, ועד לעזיבתו ב-1950 בדרכו לניו-יורק, נתמך מאנגר, רגשית וכלכלית, ע"י מרגרט ווטרהאוס (Margaret Waterhouse) - נינת המשורר האנגלי, Percy Bysshe Shelley, ואשתו הסופרת, Mary. למרגרט הייתה חנות לספרים יד שנייה ב-Swiss Cottage בלונדון, ודרכה הכיר מאנגר את חוגי הספרות באנגליה. חברו של מאנגר, Dan Davin, כינה את מרגרט "מלאך השרת של מאנגר", שבלעדיה שירי לונדון שלו לא היו נכתבים כלל. מילות השיר נכללו ב-1948 בספר השירים האחרון של מאנגר שפורסם בלונדון, "דער שניידער-געזעלן: נטע מאנגער זינגט" (הוצ' אררט, עמ' 20-19). את הספר כתב כמחווה לאחיו, נטע מאנגר ( Nota Manger), שניספה ב-1942. ב-1952, כשמאנגר כבר בניו-יורק, שב השיר ונדפס באסופת כתביו, "ליד און באלאדע" (ניו-יורק, עמ' 434-433). מאנגר, שלא פסק מהכיר תודתו למרגרט, הוסיף בקובץ זה, מתחת לכותרת השיר, את ההקדשה: "למרגרט" ("To Margaret"). דובי זלצר הלחין את השיר לאחר שהוחלט להכלילו בהצגה המצליחה, "די מגילה פֿון איציק מאַנגער - קומדיה מוזיקלית ביידיש על פי 'שירי המגילה'” (*), שהעלה תיאטרון "החמאם" ביפו ב-1965. המְחָזה ובימוי: שמואל בונים; הלחנה, תזמור וניצוח: דובי זלצר; הקדמות בעברית: חיים חפר. שחקני ההצגה היו בני משפחת בורשטיין (פסח’קה, ליליאן ומוטלה-מייק בורשטיין), זישה גולד, פרלה מגר, וברוּנוֹ פינק. על הלחנת שירי ההצגה, סיפר דובי זלצר: "כשפנו אלי כדי שאכתוב מוזיקה למחזמר המבוסס על סדרת השירים מאת המשורר איציק מאנגר בשפת היידיש, התרגשתי מאד מהאתגר, במיוחד משום שאינני דובר יידיש היטב. ובכל זאת, אף שלא התחנכתי בבית מסורתי ולא חייתי את חיי העיירה היהודית, המנגינות שכתבתי למילים של מאנגר יצאו ממני כאילו היו חלק בלתי נפרד מחיי. רבים מהצופים שהכירו את האווירה של הניגון היהודי, שאלו אותי מאיפה באו לי המנגינות הללו. עניתי להם: 'מהלב'. כפי הנראה, במקום כלשהו בתוכנו קיימות מנגינות אלו מבלי שנהיה ערים לכך". ("דובי זלצר : עושה המנגינות", הוצ' כנרת, עמ' 166). (*) הספר "מגילה לידער" ("שירי המגילה") - גרסה של מאנגר למגילת אסתר בסגנון ה"פורים שפיל", פורסם לראשונה בוורשה ב-1936. השיר על טווס הזהב, שפורסם, כאמור, ב-1948 בלונדון, לא נכלל בו. "שיר על טווס הזהב" זכה למספר תרגומים לעברית, בהם מאת בנימין טנא ומרדכי עירוני (גורודצר). השיר, בתרגומו של מרדכי עירוני, בוצע על-ידי מקהלת "רינת", בעיבודו ובניצוחו של גיל אלדמע, בערב איציק מאנגר, שהתקיים בפברואר 1967 בהיכל התרבות בתל-אביב. השיר, המובא כאן בביצוע חבורת שהם, נטבע ב-2019 בתקליטור "שירים שמוטקה אוהב". אז יעוף לו טווס הזהב עם הכחול, למזרח לחפש את "ימי האתמול". טרי לי, טרה לה, טרי לי. הוא יעוף ויעוף, עד יפגוש בהרים, על סוסה לבנה סב תורכי בצחורים. טרי לי, טרה לה, טרי לי. ייטיב הטווס אותו לשאול: "הראית אי שם את ימי האתמול?" טרי לי, טרה לה, טרי לי. יקמט התורכי את מצחו, ויתמה: ימי האתמול, לא ראה, לא שמע. ימשוך במושכות, ולסוס "ויו" יקרא, וצחוקו יהדהד מעומק חזה, עוף של זהב, וטיפש שכזה! אז יעוף לו טווס הזהב עם הכחול, לצפון, לחפש את "ימי האתמול". טרי לי, טרה לה, טרי לי. לחופו של הים מזדמן לו דייג, פורש את רשתו ומזמזם שיר של חג. טרי לי, טרה לה, טרי לי. ייטיב הטווס אותו לשאול: "הראית אי שם את ימי האתמול?" טרי לי, טרה לה, טרי לי. יקמט הדייג את מצחו, ויתמה: ימי האתמול, לא ראה, לא שמע. את שירו יסיים מעומק חזה, עוף של זהב, וטיפש שכזה! אז יעוף לו טווס הזהב עם הכחול, לדרום, לחפש את "ימי האתמול". טרי לי, טרה לה, טרי לי. רואה הוא כושי משמש צרוב, בקני-קש יתקן את צריפו העלוב. טרי לי, טרה לה, טרי לי. ייטיב הטווס אותו לשאול: "הראית אי שם את ימי האתמול?" טרי לי, טרה לה, טרי לי. חורץ הכושי את שיניו - לובן שן, ומחייך חיוכו - חיוך מלא חן. ענה לא יענה. הוא שואל: "מה זה?" עוף של זהב, וטיפש שכזה! אז יעוף לו טווס הזהב עם הכחול, למערב, לחפש את "ימי האתמול". טרי לי, טרה לה, טרי לי. אישה בשחורים הוא יפגוש, היא כורעה על שפת קבר טרי, עוטיה, עייפה ודומעה. טרי לי, טרה לה, טרי לי. לא ישאל הטווס. הוא יידע מעתה, האישה בשחורים ומקור דמעתה - טרי לי, טרה לה, טרי לי. אלי קבר על אם הדרך של שכול, היא אלמנה של "ימי האתמול". טרי לי, טרה לה, טרי לי. הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi. עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad. אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍 ולהגיב.