בן יפה נולד על כתף הכרמל ומברכים הגיעו מכל עבר. גשם טוב ירד כי נעתר האל והחיטה נבטה בשדות השבר. שמש חם זרח ורוח קר נשב הילד כבר לומד לקרוא בספר. עץ שקד פרח סיון, תמוז ואב והתינוק הרך היה לגבר. בוקר יום ראשון ליד התחנה, חיכתה איתו עד שתבוא רכבת. בשוכבה לישון לפני שנרדמה שורות כחולות היתה אליו כותבת. ציפורים עוזבות, בערב כבר קריר, יפה בליל שבת חיכתה בשער. סתיו ברחובות מחר היא בת עשרים, אך למה לא מלאו עשרים לנער בן יפה נולד...