Sachki %28Ironic Laugh הספריה הלאומית אני מאמין (שחקי שחקי) אני מאמין (שחקי שחקי) / שאול טשרניחובסקי שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת, זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָׂח. שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ. כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז. רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל, יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל; לֹא בָרָעָב יָמוּת עֹבֵד, דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל. שַׂחֲקִי כִּי גַם בְּרֵעוּת אַאֲמִין, אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב, לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו, יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב. אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד, אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיוֹם, אַךְ בֹּא יָבֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְאֹם. יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי, וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר, בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ, עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר. יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ, דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי, לֹא בֶעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם, חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָּי. אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר, לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר; לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר. אודות הספריה הלאומית את השיר "אני מאמין", הידוע גם בשם "שחקי שחקי", כתב שאול טשרנחובסקי בשנת 1894 באודסה, בהיותו אך בן תשע עשרה. זהו שיר תפילה חילונ־-סוציאליסטי. גילו של המשורר ניכר בו בחיבור המיוחד שבין אידאולוגיה מגובשת ובין תמימות עדינה. השיר מושר בהזדמנויות שונות, בהתכנסויות ובטקסים, ובקהילות הקשורות לציונות הסוציאליסטית הוא משמש כמעין המנון. הדובר נאחז באמונת נעוריו כנגד התגובה הלועגת שאותה הוא צופה מהנמענת, הוא מאמין בחירות ("נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת") בהומניזם ("בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ"), בסוציאליזם ("לֹא בָרָעָב יָמוּת עֹבֵד"), באהבה (בְְּרֵעוּת אַאֲמִין... כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב"), בשלום בין עמים, בציונות ובעתידה של השירה העברית ("אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר"). בבית הראשון הוא אף פונה לנמענת הלועגת לאמונתו ומודיע לה שחרף הפקפוק שלה, הוא מאמין גם בה כחלק מאמונתו באדם. נוכחותו של הלעג מעמידה את האמונה הבוטחת בעמדה מתגוננת ורגישה, ואמונתו של הדובר בנמענת חרף הפקפוק שלה משווה להצהרתו כוח עצום של אמונה כנגד הסיכויים. השילוב של אמונה תמימה וחזון מרחיק ראות מתבטא בסיום השיר שבו מתאר המשורר את התגשמות חזונו עבור משורר בדור עתידי, שישזור לו זר מן הפרחים הצומחים על קברו שלו. לאורך השנים הועלתה כמה פעמים ההצעה להחליף את המנון המדינה המוכר, "התקווה", בשירו של טשרנחובסקי, או להוסיף את "אני מאמין" כהמנון שני. הלחן העממי־רוסי הותאם לשיר ככל הנראה בידי טוביה שלונסקי, מוזיקאי מבית חב"די ואביו של המשורר אברהם שלונסקי. מלבד השיר "אני מאמין" משמש הלחן הזה גם שיר תפילה מודרני נוסף הידוע בישיבות ליטאיות מסוימות.