מתוך האלבום: הפרוטה והירח תל אביב : הליקון 2002 השותפים ביצירה: היימן, נחום (מלחין); יונתן, נתן (מחבר); בירן, צליל (מעבד מוזיקלי) וכשעל קלף מצחנו יחרש הקמט ושר-הזמן קמרון-גבנו יהיה רועץ, עת עד עפר נגיע בכניעה אלמת וימי-חלדנו יהיו כימי העץ; נוסיף עוד ונשורר עד אחרון הפיט, שיר-אהבה דולק כנר משתי-קצותיו; היי יפה, בת שחר, כי זקן הבית, האח דועכת והרוח סתיו... עוד נקונן; היופי, שקר בן-חלוף הוא, האושר הוא בדיה יפה, אך עצובה... בעלטה נקשיב איך עידנים ישטופו. האח דועכת, ובחוץ סופה. נוסיף עוד ונשורר עד אחרון הפיט, שיר-אהבה דולק כנר משתי-קצותיו; היי יפה, בת שחר, כי זקן הבית, האח דועכת והרוח סתיו... כרוח-סתיו - נוגה, כאש האח - לוהבת, נשאת אל על כמו אילן אל אמירו, בקרחוני הזמן, לבשי הדר, אוהבת, וצחקי ליום האחרון! ובסופות גאה, דמותך תהיה חולפת. היער סב. הזמן. אך את - תמיד יפה, נולדת מחדש, כחול מתוך האפר - עת אנו נוהרים אל העפר.