חולות מדבר הביאו חום אל דרך, ורוח של ערבית על הגבעות נשבה ובמשעול להר פסעו עלמה ועלם מלחשים היו הם שיר של אהבה. ציפור לילית שורקה לשמי הליל ושיח דוקרני הוצת בלהבה על אבן של דרכים ישבו עלמה ועלם, מלחשים היו הם שיר של אהבה. פנס השביל כבה דומם ברוח, אדם כילה יומו, איגרת נכתבה, במעלה ההר פסעו עלמה ועלם, מלחשים היו הם שיר של אהבה. הקיץ היום אל שיברונו של ליל תם יום של שרב, הגיע יום סוער ועל פסגת ההר לחשה עלמה לעלם שיר אהבה אשר לעד לא יגמר.