אמהות שרות, אמהות שרות: "אגרוף רעם ניתך, דומיה חזקה. בחוצות הריקים צעדו בשורות פנסים אדומי זקן. סתיו אנוש, סתיו יגע ולא מנוחם, ומטר בלי אחרית וראש, ובלי נר בחלון, ובלי אור בעולם". שרות אמהות - שלוש. ואומרת אחת: "ראיתיהו כעת, אנשק בו כל אצבע קטנה וציפורן. אניה מהלכת בים השקט, ובני תלוי על ראש התורן". ואומרת שניה: "בני גדול ושתקן, ואני פה כותונת של חג לו תופרת. הוא הולך בשדת, הוא יגיע עד כאן. הוא נושא בליבו כדור עפרת". והאם השלישית בעיניה תועה: "לא היה לי יקר כמוהו! איכה אבך לקראתו ואינני רואה? אינני יודעת איפה הוא"! אז הבכי רוחץ את ריסיה שלה, ואולי עוד לא נח, ואולי... הוא מודד בנשיקות, כנזיר משולח את נתיב עולמך, אלוהי.