🔹 מוזמנים להירשם לערוץ "שיר עד" לשימור הזמר העברי 🎵 אל תשכחו ללחוץ על הפעמון 🔔. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד מילים: אנדה עמיר-פינקרפלד (1981-1902) | לחן: נסים נסימוב (1951-1909) | שירה: מקהלת קיבוץ מעברות, בניצוח דבורה ארז | אנדה עמיר-פינקרפלד כתבה את מילות השיר "לבן-האדם" ("LeVen HaAdam") ביוני 1939. מילות השיר נכללו בשנת תש"ט, 1949, בקובץ "אנדה פינקרפלד-עמיר: גדיש - שירים" (הוצאת "דביר" תל-אביב). בשנת תשכ"א, 1961, כונסו רוב שיריה של אנדה עמיר, ובהם השיר "לבן-האדם", בקובץ "אנדה פינקרפלד-עמיר: גדיש ועומר - שירים", במדור "עקבי ימים ב'" (הוצאת דביר תל-אביב. עמ' 443-441). בסוף השיר מצויין (בשני הספרים שלעיל) תאריך כתיבתו: יוני 1939. ואלה מילותיו, מתוך "גדיש ועומר" [תודה לטל פינקרפלד, בת משפחתה של אנדה, ולחוקר הזמר העברי, נחומי הרציון): אני הוא זה, העומד לפניך, / גא, לא-ינוצח, / אשר היכוני במגלב על קודקודי, / ונשבר קודקודי, / וזינק מוחי, / בכתמיו דידה על קירות הבתים, / ועל מדרכות, / וזעק. // אני הוא זה, שבור השיניים; / ראה קרעי לסתותיי בפי הקרוע, / האזן לקריאות הלשון הפצועה: / הברות וקטעי מילים מוזרות. / אני הוא. // אני הוא זה, שחוק הציפורניים, / שופו באבני הכבישים, / שפשפום במברשות-ברזל, / וילבינו האבנים מבושה, / לכתב החרטומים של ציפורניי השחוקות. // אני הוא הילד, / יִלל עם זאבים בעבי יערות, / ובשערי זרקה השיבה / מפחד בני האדם, / פן ישובו ליער ויטרפוני, / אותי ואחַי-הזאבים. // אני האם, זרקתי עצמי לתהום / של עשרים הקומות, / ושני עולליי בזרועותיי, / חבוקים חיבוקי אהבה. / אני האם, לילדיי אמרתי: / ראו, מה נאה טיסה זו, / נשקוני, ילדיי, חבקוני, / ונטוסה! // ונתרסק אני וילדיי, - / ויוקל לנו. // אני הוא המטורף, / הזועק ברחובות פריז רבתי: "יחי המייסר, הייל, יחי!" / והפנים התפוחים, הפנים המוכים, / פניי המה. // אני הוא אשר טולטלתי / מחוף אלי חוף, ולמולדת לא הגעתי, / גופי נקלע לסלעים, / באחד הימים הגדולים, / ויגלגלוני הגלים, יחליקוני חרש, / ילטפו בשרי הקרוע. / הדגים סבוני, ותהו: / מה הקרעים הללו, הלזה ייקרא אדם? // אלי, אלי, הלזה ייקרא בן-אדם? / כזאת בי עשית, האדם, ותו לא? / מה אִיעצך ותעשה, / ותתחדש במעשיך, כבראשונה? // רחמיי, רחמיי עליך, בן האדם. מילות הנוסח המושר של השיר (ר' להלן) ותוויו נכללו בשנת תש"ד, אוגוסט 1944, בקובץ "נסים נסימוב: שירים ובלדות - למקהלה מעורבת" (תל אביב: ספריה מוסיקלית מס' 12. ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל. הוצאת המרכז לתרבות. מהדורה שניה. עמ' 16-19). (ר' התווים על-גבי הסרטון). השיר, המובא כאן מפי מקהלת מעברות, הוקלט באפריל 1954 על-ידי קול ישראל. מתנצלים על איכות ההקלטה. אני הוא זה, העומד לפניך, גא, לא-ינוצח, אשר היכוני במגלב על קודקודי, ונשבר קודקודי, ויזנק מוחי, ידדה בכתמיו על קירות הבתים, ועל מדרכות, ויזעק. אני הוא הילד, יִלל עם זאבים בעבי יערות, ובשערי זרקה שיבה מפחד בני-אדם, פן ישובו ליער ויטרפוני, אותי ואחַי-הזאבים. אני האם, השליכה עצמה לתהום של עשרים הקומות הניו-יורקיות, ושני ילדיי בזרועותיי, חבוקים חיבוקי אהבה. אני האם, לילדיי אמרתי: ראו, מה נאה הטיסה הזאת, נשקוני, עולליי, חבקוני, ( - מושר: נשקוני, ילדיי, חבקוני) ונטוסה! ונתרסק אני וילדיי, - ויקל לנו. אני הוא אשר טולטלתי מחוף אלי חוף, ולמולדת לא הגעתי, גופי נקלע לסלעים, באחד הימים הגדולים, ויגלגלוני הגלים, יחליקוני חרש, ילטפו בשרי הקרוע. הדגים סבוני, ותהו: מה הקרעים הללו, הלזה ייקרא אדם? אני הוא זה העומד לפניך. הלזה ייקרא אדם? הלזה ייקרא אדם? הלזה ייקרא אדם? מקור הקלטה: הספרייה הלאומית. באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi. עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad. אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍, להגיב ולשתף.