חילים אלמונים הננו בלי מדים, וסביבנו אימה וצלמות. כלנו גיסנו לכל החיים, משורה משחרר רק המות. בימים אדמים של פרעות ודמים, בלילות השחרים של יאוש. בערים, בכפרים את דגלנו נרים, ועליו, הגנה וכבוש. לא גיסנו בשוט כהמון עבדים, כדי לשפך בנכר את דמנו. רצוננו: להיות לעולם בני חורין, חלומנו: למות בעד ארצנו. בימים אדמים... אם אנחנו נפל ברחובות, בבתים, יקברונו בלילה בלאט; במקומנו יבואו אלפי אחרים, ללחם ולכבש עדי עד. בימים אדמים... בדמעות אמהות שכולות מבנים, ובדם תינוקות טהורים - כבמלט נדביק הגופות ללבנים, ובנין המולדת נקים. בימים אדמים...