כל המילים השמחות פרצו, שוב, בהורה סוערת טיפסנו עם כל הרוחות אל פסגת החרמון הזוהרת עם שחר הלילה נמלט טובע העמק באור דמשק באופק נבלעת גלבוע נושק לתבור... לו היית לידי לו את כאן, לו את כאן... הייתי נושאך על כפיים מעל ערפילים, ערפילים וענן לקטוף כוכבים בשמיים. אילו היית כאן איתי הייתי נותן לך מזכרת את כל האורות, חמדתי מהבניאס ועד הכינרת הייתי מגיש לך מלכות טובלת בים של זהב משלג הייתי תופר לך שמלה לבנה כשנהב לו היית לידי... היינו גולשים במדרון היינו שוטפים עם הרוח שותקים בחדוות תימהון... ונושקים זה לזו לקינוח אך את לא נמצאת לצידי ורק המקלע בידי נשבעתי אבנה לך ארמון ארמון במלכות החרמון... לו הייתי לידי...