בין הרי הסלע הכהים בין הרי הסלע הגבוהים, לילה, לילה, מול ירח הפולח בעבים, תתעורר שיירת הרוכבים. הם רוכבים ושרים לרגלי ההרים, הם רוכבים לבדם שם בוואדי, מול הים. לבם הומה עצבת גבם עייף עד מוות ומבטם תועה בכוכבים. אבל, אל מול הרוח, כאיש אחד תנוע, תנוע לה שיירת הרוכבים. הם רוכבים ושרים... הם יצאו לדרך בסערה הם יצאו לעיר הנצורה אך אי שם בלב הוואדי, עת הרעימו הרובים נלכדה שיירת הרוכבים. הם רוכבים ושרים... קולות הקרב תמו ותותחיו נדמו ושבנו אל בתינו הטובים אבל אל מול הרוח כאיש אחד תנוע תנוע לה שיירת הרוכבים הם רוכבים ושרים, בשבילי ההרים אך השביל אל הים לא יגיע לעולם...