כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצו, היכו שורשים ולרגע יכולתי לשמוע עלים מלמדים שירתם ורציתי לעלות גבוה לפרוח איתם הכרתי טיפותיו של הגשם נקוות בתוכי, יורדות מתחתי והרוח קרה ונואשת הקפיאה אותי, הכבידה עלי ולרגע יכולתי לנגוע בקצה הכאב האפור ורציתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור אומרים השמיים כחולים מעלינו מלאים באורות אולי יום אחד אוכל גם אני לראות לראות... ונפלתי לארץ, בשקט עצמתי עיני, אטמתי ליבי והרגשתי איך אני מתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור והצלחתי לעלות גבוה לראות את האור לראות את האור