כשהיינו ילדים שיחקנו בחולות על שפת המים הכחולים. איבדנו דלי של פח וכף של פח עמם צנחה, נשרה דמעת ילדות של ילד מתייפח. דבר לא עוד... דבר לא עוד. כשהיינו נערים טילנו בחולות עם נערות בתלתלים. פרח חן נפל, נשמט לחול, עימו הלכה, אבדה דמעת ענות של נער מתייפח. דבר לא עוד... דבר לא עוד. כשהיינו בחורים הלכנו בחולות בנשק ירי חגורים. עת רע וחבר נפל בחול, בחול אז נספגו דמעות שותקות של לב מבין, יודע. דבר לא עוד... דבר לא עוד. והנה ילדי גדל והרוחות נושאות אותם חולות, גלים גלים, על דלי של פח שכבר אבד בחול, על אהבה... ואם חבר יפול גם הוא דמעה יורידה. דבר לא עוד... דבר לא עוד...