רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדות בתוך שער ראשה הלבינה הציפורן וכף ידה קטנה הלבינה בידו. בשביל אל הבריכות פסעו שלובי ידים וכוכבים נשרו למים עם הטל ותן בודד צחק הרחק בתוך הליל והיא אמרה: אתה כל כך יפה, חייל. והיא אמרה לו: הן מחר תצא לדרך את תרמילך ארזתי שאותו תיקח לא שמתי בו מכתב, לא פרח למזכרת הן אם תזכור - תזכור, ואם תשכח - תשכח. ועת חזרו בשביל מן הבריכות עם שחר דמעות הטל נתלו גדולות על קני הסוף והוא את כף ידה אחז ביד בוטחת והיא הביטה בו מתוך מסך שקוף. והוא אמר לה: ילדתי אני אחזור עוד גם אם רחוק אלך, ליבי נשאר איתך והיא החזירה לו בלאט את הציפורן הן אם יזכור - יזכור, ואם ישכח - ישכח. והוא הלך לקרב עת החמה הנצה ולא חזר משם ימים רבים כל כך. והיא יודעת שהוא לא יחזור לנצח והיא עוד מתפללת שהוא רק שכח.