מילים: אהוד מנור | לחן: חנן יובל מתוך "אמצע החיים", תשמ"ז 1987 אתה שואל אותי לשמה ומבקש שאתאר את פני אהבתי את סוד יופיה באור חמה ומה אומרות פניה של ארץ תקוותי. אתה שואל אותי האם דמעות עיניה הן דמעות של עצב או שמחה ומה פשרם של הצבעים ברקותיה, בלחייה, במצחה. הן פני הארץ הם פניך פני אחיך ושכניך פני בנותיך ובניך פני הארץ - הם פניך. מראש הרים עד סוף מדבר את כל פלאיה אבקש, זו אהבה בלי תנאי ואיש עדיין לא פתר חידת פניה ופניך ופני. הן פני הארץ... אתה שואל אותי לשמה ומבקש שאתאר את פני אהבתי.