בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל, אנו אוהבים אותך, מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל. ממורדות הלבנון עד ים המלח נעבור אותך במחרשות, אנו עוד ניטע לך ונבנה לך, אנו ניפה אותך מאד. נלבישך שלמת בטון ומלט ונפרוש לך מרבדי גנים, על אדמת שדותיך הנגאלת הדגן ירנין פעמונים. המדבר, אנו דרך בו נחצובה, הביצות, אנחנו ניבשן, מה ניתן לך עוד להוד ושובע, מה עוד לא נתנו וניתן. בהרים, בהרים זרח אורנו, אנו נעפילה אל ההר, האתמול נשאר מאחורינו אך רבה הדרך למחר. אם קשה היא הדרך ובוגדת, אם גם לא אחד יפול חלל, עד עולם נאהב אותך מולדת, אנו לך בקרב ובעמל!