שלום רב שובך, צפורה נחמדת, מארצות החם אל-חלוני - אל קולך כי ערב מה-נפשי כלתה, בחרף בעזבך מעוני. זמרי, ספרי, צפורי היקרה, מארץ מרחקים נפלאות, הגם שם בארץ החמה, היפה, תרבינה הרעות, התלאות; התשאי לי שלום מאחי בציון, מאחי הרחוקים הקרובים הוי מאשרים! הידעו ידוע כי אסבל, הוי אסבל מכאובים הידעו ידוע מה רבו פה שוטני, מה רבים, הוי רבים לי קמים זמרי, צפורי, נפלאות מארץ, האביב בה ינוה עולמים. התשאי לי שלום מזמרת הארץ, מעמק, מגיא, מראש הרים הרחם, הנחם אלוה את-ציון, אם עודה עזובה לקברים ועמק השרון וגבעת הלבונה - היתנו את-מרם, את-נרדם ההקיץ משנתו השב ביערים, הלבנון הישן, הנרדם הירד כפנינים הטל על הר חרמון, אם ירד ויפל כדמעות ומה-שלום הירדן ומימיו הבהירים ושלום כל-ההרים, הגבעות האם-עוד לא-נבלו הפרחים שתלתי כאשר נבלתי אנכי אזכרה ימים כמוהם פרחתי, אך עתה זקנתי, סר כחי. ואחי העבדים, הזורעים בדמעה - הקצרו ברנה העמר - מי יתן-לי אבר ועפתי אל-ארץ בה ינץ השקד, התמר! כבר כלו הדמעות, כבר כלו הקצים - ולא הקיץ הקץ על-יגוני, שלום רב שובך, צפורי היקרה, צהלי-נא קולך ורני!