מי היה מאמין שהירח שם אדום כדם?  אני לא הייתי מאמין שכך היא,  לולא באתי בעיירותיה ובכפריה,  כחולי האור הרועד, הנפגע.  שם נזדמנו לי בחגו של סבא ירח,  כפרי כיפה אדומה ויעריה, לילה עבותים.  ובאורו של יום, איש עם אסל ודליים וחלב במעונו.  ורועת האווזים ובאר ודלי. "עלי באר. באר עלי".  וחריש עמוק רתום לסוסיים,  במחרשת עץ וביגיע כפיים.  ושם רצים נחליה ויבליה של ארץ רחוקה.  וטוב הפרי למראה. ומגדיו.  ופטריית הרעל אז תקרא המוותה.  והסנאים ביערים. והציפור בין עופאים.  רק השמיים לא שועים לזעקת השבר.  מאין מקום הקבר והאות והציון.  שלום פולין האבודה.  שלום כפרי הלא נודע.  שלום לבכי. שלום לדמי. לניגון.