ואיזבל היתה זרה ונכריה, בת מלך צידונים היתה איזבל. הנה באים הורגיך המלכה, הנה באים, רוכבים בשיגעון אל ארמונך , למלך החדש ההמונים, כבר, מריעים כמו שאתמול הריעו לכבודך ; הנה הם, כבר, בשערי העיר – שולפים חרבם, מכים בשערים צמאי דמך , העבדים כי ימלכו - אין חסד בלבם, לבשי, מלכה, חיוך על פני אבלך. אל תתנגדי להם, מלכה, הם הצודקים תמיד בכל, האלוהים והנביאים - להם, ובני הנביאים יודעים הכל, רק לא למחול, אל קנא ונוקם. ואיזבל היתה זרה ונכריה, בת מלך צידונים היתה איזבל. זוכרת את - איך באת לכאן, מלכה מעיר צידון וכל העם נדהם אל מול יפייך , הנה הם, כבר, בשער ואחר יהא אדון, כלבים ילקקו פה את דמך, הנה עלו ובאו, כבר, בשער הארמון, הנה, כבר, נפרצו השערים, איזבל, בחיוך מלכות הופיעי בחלון, מלכה ובת של מלך צידונים. אל תתנגדי להם, מלכה, הם הצודקים תמיד בכל, האלוהים והנביאים -להם, ובני הנביאים יודעים הכל, רק לא למחול, אל קנא ונוקם. ואיזבל היתה זרה ונכריה, בת מלך צידונים היתה איזבל. הנה הם מטפסים, בחצרותייך שועטים, מלכה, את את עיניך תני בפוך , הנה הם מתקרבים, כבר נפגשים המבטים, הכי את המורדים בך – בחיוך . אל תתנגדי להם, מלכה, הם הצודקים תמיד בכל, האלוהים והנביאים - להם, ובני הנביאים יודעים הכל, רק לא למחול, אל קנא ונוקם. איזבל, איזבל, איזבל, היטיבי את ראשך, סרקי היטב, פניך תני בפוך , היי יפה, היי יפה, הצפיני בתוכך את הכאב. אל תתנגדי להם, מלכה, הם הצודקים תמיד בכל, האלוהים והנביאים - להם, ובני הנביאים יודעים הכל, רק לא למחול, אל קנא ונוקם.