היורה / בגליל העליון
פאולינה שטרק · שיר עד - Shir Ad
מילים
נשבו רוחות קרים בבוקר.
ובצהרים
כיסו עבים את השמים
ותינוקת בת שנתיים
אמרה: אמא, טיפת מים
על האוזן, על העין
מה – זה?,
ענתה אמא: היורה.
ברק ורעם ורוח ים
קרבו עבים זה אל זה
ובעוז וסער
על גיא והר
ועל כל תלם בשדה
ניתכו מים משמים:
היורה.
מול הצריף על יד הברוש
עומד "בחור" כבן שלוש
רטוב מכף רגל ועד ראש
וגומע מים בכל הפה
ואמו
גוערת בו
מן החלון:
הביתה, אהרון!
מה - זה?!
צחק אהרון במלוא הפה:
אמא, היורה.
בגליל העליון
גלשו עזים מהר עצמון
ואחריהם רועה קטון
כבן שמונה
הולך ומחלל: היורה
חג לעשב בשדה
לפלאח ולרועה
חג לעז וחג לשה
חג מה - מה -
לרגלי הר גלבוע
בחור מכין לזרע
גרעיני פז בשדה.
עוד הזרע בידיים
ניתכו עליו משמים
גשמי עוז - היורה.
ויעביר קול המחנה:
ה י ו ר ה !
המעדר הנח, גנן!
סגור כוורת, הכוורן!
עת עבוד
ועת רקוד
הורה, הורה, עין חרוד
היורה.
×
היורה / בגליל העליון
שיר עד - היורה / בגליל העליון - מילים: אהרון זאב | לחן: יואל חיות | שירה: פאולינה שטרק, 1988
שיר עד - Shir Ad
· 3:28
· 2024-11-05
· 281
קרדיטים
מילים: אהרון זאב · לחן: יואל חיות
תיאור
🔹 מוזמנים להירשם לערוץ "שיר עד" לשימור הזמר העברי 🎵 אל תשכחו ללחוץ על הפעמון 🔔. תודה. http://www.youtube.com/c/שירעד
מילים: אהרון זאב (1968-1900) |
לחן: יואל חיות (Julius Chajes) (1985-1910) |
פסנתר: נדין שנק (Nadine Shank) (2020-1954) |
שירה: פאולינה שטרק - Paulina Stark |
השיר "היורה" נקרא גם "בגליל העליון", על-פי שורת הפתיחה שלו ("HaYoreh") ("The First Rain").
מילות השיר הן חלק משיר מאת אהרון זאב (ובשמו הספרותי "זאב"), שגרסתו המלאה נדפסה, תחת הכותרת "היורה", ביום ו', י"ב חשון תרצ"ג, 11.11.1932, בעמוד הראשון של "מוסף לילדים" של עיתון "דבר" [שנה שניה, ב (טו)]. (ר' להלן).
לשיר חוברו לחנים מאת שרה לוי-תנאי (2005-1910) ויואל חיות.
לחנה של שרה לוי תנאי חובר ב-1932.
לחנו של חיות חובר כמוזיקה אמנותית. תוויו נדפסו ב-1940
השיר בלחנה של לוי-תנאי נדפס במספר מקורות, בהם:
= ב-1932 - ב"נשירה: מנגינות לגן, לבית הספר ולעם. חוברת א': יורה, תפוח-זהב, חנכה - 7 מנגינות",
ערוכות ומעובדות ללווי בפסנתר בידי מנשה רבינוביץ (חברת "מסדה" בע"מ, עמ' 5-4):
בגליל העליון / גלשו עזים מהר חרמון / גלשו עזים מהר חרמון - //
ואחריהם רועה קטון / קטון כבן שמונה / הולך ומחלל: //
היורה, היורה, / חג לעז וחג לשה / חג לעז וחג לשה - //
לפלאח ולרועה. / חג לעז וחג לשה / חג לשה, חג לשה, / חג לשה, מה-, מה-, מה.
= ב-1939 - בספר "מנגינות שירינו : מבחר מנגינות, ישנות וחדשות, דתיות וחלוניות", מלוקטות ומעובדות
על-ידי משה נתנזון (Hebrew Publishing Company, New York, שיר מס' 64, עמוד 31).
= ב-1960 נכלל השיר בשירון "זמירות א' : שירים לשנות הלימודים הראשונות (ההסתדרות הציונית העולמית,
המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה, ירושלים, עמ' 8).
מילות השיר נכללו בשנת תשי"א, 1951, וכן במהדורות ההמשך, בקובץ שירי הילדים של אהרון זאב, "זאב : פרחי-בר". הציורים: תרצה (טנאי) (תל אביב: הקיבוץ המאוחד).
סיפר המשורר זרובבל גלעד:
"עמדתי לנסוע לפגישת חבר-השופטים של הפרס לספרות ילדים ע"ש זאב שהוזמנתי להיות בין חבריו. [...] לפני שנים הרבה היתה פגישתנו (בין זאב לזרובבל גלעד - ש.ע) הראשונה - בימי ראשיתה של עין-חרוד, לרגלי הגלבוע. ישבנו חבורה קטנה של ילדים בחדר-האוכל שבצריף 'בית הילדים' וביררנו עדשים. היה יום-סתיו מעונן ובחדר הארוך, שקירותיו עירומים, שרתה עגמומית. [...] פתאום נפתחה הדלת והביאה משב-רוח מתובל בריח גשם קרב ובחור רחב-כתפיים, מגודל בלורית ופרום חולצה, שסנדלים פתוחים לרגליו היחפות. הפטיר 'שלום' בקול צרוד כלשהו ומתנגן כאחת [...] ובעוד אנחנו תוהים על הבא ונהנים מחידודו, התיישב בינינו והחל מיד, כאחד מאתנו, מברר מהיר-מהיר את חלוקי האבן הזעירים מבין גרגרי-העדשים האדומים. בתוך כך לא פסק פיו מלספר בעדשים. [...].
משנתפנה השולחן, קם ממקומו, מיתח אבריו ואמר: עכשיו שהלעטתי אתכם בסיפורי עדשים, אולי תאמרו לי, איפה היא פרומקה, שחשבתי כי אמצאנה פה ביניכם?
פרומקה היתה הגננת של הקטנים ו'האמא' של כולנו, של כל חברת הילדים. ופרומקה היתה, כמסתבר, גם ידידה ותיקה של זאב, 'אשר בה נגלה לי לראשונה אור האדם... והראתה לי את הדרך אל הארץ הזאת' - כפי שכתב לימים, בהקדשה על ספרו 'פרחי-בר', שהגיש לה. פרומקה היתה בחדרה אשר בקצה המחנה. שאל זאב: - מי יבוא להראות לי מקום מגוריה? עניתי: אני. צחק לקראתי: - בוא בחור, מהר. עלי עוד לחזור היום על עקביי, לדגניה.
בחוץ נטף גשם. תפש זאב בידי ומשכני אחריו וקרא בצהלה: - היורה, היורה! בוא נתחרה ונראה מי יעבור מהר יותר בין הטיפות. -
הגשם גבר ואנחנו דהרנו מתנשפים וצוחקים.
כעבור שנים מצאתי בגליונות 'דבר לילדים', שיר של זאב בשם 'היורה', שעד היום שרים אותו ילדים, והדה של אותה דהירת-היורה שלנו, במחנה לרגלי הגלבוע, עולה מתוכה. [...]
(מתוך "פגישות עם זאב המשורר: בין יורה למלקוש" : "משא", גליון מסי 53, מוסף ל"דבר". יום ו', ג' בטבת תשל"ג8, בדצמבר 1972).
שיר "היורה" "ממזג תמונות נוף עם עליצות-הפעוטים לבלי הפרד. [...] הזדהות נעדרת-חציצה של המחבר עם 'גיבורי' שירו" (משה דור: "שירים לילדים לאהרן זאב משכבר הימים", מעריב, 25.10.1968).
השיר, המובא כאן בלחנו של יואל חיות, מפי זמרת הסופרן, פאולינה שטרק, נטבע ב-1988, תחת הכותרת "גליל" ("Galil" = "Galilee"), בתקליט "Paulina Stark, Nadine Shank : American-Jewish Art Songs".
ביצועים נוספים לשיר נמצאים גם הם בערוץ יוטיוב זה של "שיר עד", בפלייליסטים "שירי טבע", "שירי מקומות" ו"שירי ילדים", מפי:
• חדוה עמרני (נ' 1944) - בלחן שרה לוי-תנאי.
• בנימין סיגל (2004-1919) - בלחן יואל חיות.
מילות השיר שלהלן הן נוסחן המלא, מתוך "מוסף לילדים" של "דבר (לעיל). (הנוסח המושר רשום על-גבי הסרטון):
נשבו רוחות קרים בבוקר.
ובצהרים
כיסו עבים את השמים
ותינוקת בת שנתיים
אמרה: אמא, טיפת מים
על האוזן, על העין
מה – זה?,
ענתה אמא: היורה.
ברק ורעם ורוח ים
קרבו עבים זה אל זה
ובעוז וסער
על גיא והר
ועל כל תלם בשדה
ניתכו מים משמים:
היורה.
מול הצריף על יד הברוש
עומד "בחור" כבן שלוש
רטוב מכף רגל ועד ראש
וגומע מים בכל הפה
ואמו
גוערת בו
מן החלון:
הביתה, אהרון!
מה - זה?!
צחק אהרון במלוא הפה:
אמא, היורה.
בגליל העליון
גלשו עזים מהר עצמון
ואחריהם רועה קטון
כבן שמונה
הולך ומחלל: היורה
חג לעשב בשדה
לפלאח ולרועה
חג לעז וחג לשה
חג מה - מה -
לרגלי הר גלבוע
בחור מכין לזרע
גרעיני פז בשדה.
עוד הזרע בידיים
ניתכו עליו משמים
גשמי עוז - היורה.
ויעביר קול המחנה:
ה י ו ר ה !
המעדר הנח, גנן!
סגור כוורת, הכוורן!
עת עבוד
ועת רקוד
הורה, הורה, עין חרוד
היורה.
הקלטה ועטיפת תקליט: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi.
עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad.
אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍, להגיב ולשתף.