הוא יושב על שפת הנחל בין ערביים הוא מקשיב לקול שירי המים הזכים הוא שומע איך פרחים צומחים והטל יורד לו וקופא על לחייו כמו פנינים מבדידות האנשים הופכים קודרים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה הוא מביט אל תוך השמש למעלה והאור נשאר בתוך עיניו העצומות והרוח מפזרת סודותיה הוא נושם עמוק את בושם השדות מבדידות האנשים הופכים קודרים מעטים יוצאים ממנה נשכרים יש הפוחד מהדממה יש המגלה בה נשמה