תשע בכיכר ביום שישי החברה בפינה עומדים. אני ויואל ומשה פלתיאל וערן. סתכלים על הבנות ומרכלים גמרנו את הלימודים. יואל מסמן שכדאי להתקדם לעברן. גיל שש עשרה הכל כזה מן קצפת ודובדבנים. גיל שש עשרה רומאן ראשון מוביל לרומאן שני. גבי מתוקה כמרמלד, ודינה שערה בהיר. יואל אז שואל אם אפשר לדבר איתן. אמא לא תהיה עד מאוחר ואבא לא נמצא בעיר. אני על יואל מסתכל לקבל סימן. גיל שש עשרה הכל קורה הבנות מחפשות עניינים. אך לא יודעות אם כדאי ללכת עם הבנים. דינה מרגישה כאב גרון וגבי מצבה דומה. הן לא רוצות להסתבך יואל מדבר אך זה לא מסתדר איתן. עשר בכיכר ביום שישי החברה עוד מדברים. אני ויואל ומשה פלתיאל וערן. שבע ילדות עוברות כמו שיר אנחנו מתמוטטים. יואל מסמן שכדאי להתקדם לעברן.