הן מביטות בי, העיניים האלה,  הן מכלות אותי עד דק,  יער עיניים ואגם עיניים,  עיני הקרבה, עיני המרחק.  עיניים יוצאות לי מתוך היער,  עיניים בורחות לי מתוך הכפרים,  חומות העיניים ,עיני הנער,  פחם עיניהם של הבחורים.  הן מפלחות את עצי החורש  ובלילות אור בהן חונה,  הן נסתרות בין עצי האורן,  בין האשוח לבין הלבנה.  עין בעין, כהרף עין,  עיניים כבויות ועיניים כלות,  פתע הכול אחיזת עיניים,  פתע הן שבע עיניים גדולות.  בהביטי בן במאור עיניים,  בהביטי וחשכו עיני.  אין שם פנים, רק עיניים שתיים,  ובאחת גם נפלו פני.  את האפל עין שם ראתה,  את האפל, האפל המר.  הינה לשם גם אתה הגעת,  מן הפאר, אפר נותר.