מילים רחל שפירא ולחן: נחום היימן אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מִתְכַּוְּצִים בִּמְעִילֵיהֶם. הֵם כְּבָר לָמְדוּ אֵיךְ לְהַצְנִיעַ אֶת עַצְמָם. טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת מִכְּחוֹל לֵילוֹתֵיהֶם, טִפּוֹת גְּדוֹלוֹת זוֹלְגוֹת עַל עֶלְבּוֹנָם. אַתְּ מְרֻחֶקֶת וְאֵינֵךְ רוֹאָה אוֹתָם. הֵם מְקַבְּצִים אֶת חִיּוּכַיִךְ בִּגְנֵבָה כִּי מַבָּטֵךְ עוֹד לֹא פָּגַשׁ בְּמַבָּטָם, עוֹד לֹא אָמַרְתְּ לָהֶם מִלָּה טוֹבָה. אִם אֲהוּבַיִךְ יַפְקִירוּךְ אִם תַּחֲנִיק אוֹתָךְ בְּגִידָה אִם לְשָׁלוֹם כְּבָר אִישׁ אוֹתָךְ לֹא יְבָרֵךְ – אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יַכְתִּירוּךְ לְמַלְכָּתָם הַיְחִידָה וְיַחְלְקוּ אִתָּךְ אֶת לֶחֶם צַעֲרֵךְ. עוֹדֵךְ חוֹגֶגֶת וְאֵינֵךְ זְקוּקָה לָהֶם אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַבִּיטִים בָּךְ בְּחֶמְלָה. לוּ רַק יָכְלוּ, הָיוּ נוֹתְנִים אֶת חַיֵּיהֶם לִשְׁמֹר אוֹתָךְ מֵעֹנִי אוֹ מַחֲלָה. אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם מַמְתִּינִים לָךְ בַּפִּנָּה נֶאֱמָנִים כַּצֵּל, סַבְלָנִיִּים כַּזְּמַן. וְכָל יוֹם שֶׁעוֹבֵר, כָּל חֹדֶשׁ, כָּל שָׁנָה לוֹקְחִים אוֹתָךְ לְעֵבֶר נִסְיוֹנָם. כְּשֶׁאוֹהֲבַיִךְ יִשְׁכְּחוּ וְכָל כְּלָבַיִךְ יִנְבְּחוּ אַנְשֵׁי הַגֶּשֶׁם יַאַסְפוּךְ אֶל מִטָּתָם. וְהֵם יָרִימוּ אֶת רֹאשֵׁךְ וִיאַמְּצוּ אֶת יֵאוּשֵׁךְ לְחַמְּמֵךְ בְּפֵרוּרֵי אַהֲבָתָם.