הס באפיקו הנחל שט, רוח בו נושבה קלילה. בלב הכפר בקתת עצים בדד ניצבת לה, עוטפה שלגים ואפילה. ואני לא אישן, כי עצוב הלילה. נערי הקט עצים יכרות יום וליל ירבה עמל עוד נער קט הוא, וידיו ריקות, אך לי נשבע להיות לי בעל, כשיגדל. נערי, גדל מהר, נערי שלי, גדל! אט חולף הזמן עוטף סודות. עלומי חולפים איתו. ונערי גדל וייף מאוד. וביום אחד נשא אישה יפה כמותו. אך אני עד עולם, לא אשכח אותו. רוח על הנחל רץ, גועש, בכנפיו נישאו ימי. בלב הכפר בקתת עצים לי יש, ושתי עיני דולקות בליל כלהט אש. בל יקרב איש אלי, פן תאכלנו האש!