כשהוא יורד לחוף בצעד לא בטוח לבבי אליו כמו ים פתוח משלח את גליו. כמו ים פתוח השוטף אל המידבר כי מה יש פה לומר: המלח שלי הוא המלאך שלי הוא המלאך שלי. עם ערב על החול, בין רציפים ומלט ושקיעת זהב אני צוללת אל התכלת בעיניו. אני צוללת שהים הוא לה מיבצר ומה יש עוד לומר: המלח שלי... והוא אומר: כשאת מול הספינה עומדת בשימלה קיצית את מטרפדת עמדי את כל הצי. אני טרפדת מבקיעה אליו ישר פשוט בשביל לומר: המלח שלי... ויום אחד יבוא אפליג איתו הימה ועל ספינתו נקימה שמה את ביתי ואת ביתו. וכך לא אצטרך לשאול אותו יותר על מי הוא יותר המלח שלי...