מילים: עמוס אטינגר לחן: משה וילנסקי כמו לא היה, היה זה אמש: העיר עצרה דומם. לפתע כל קרני השמש פינו את מקומם. ורק מפרש בודד הלבין בין ים ובין גליו ואיש בחוף אז לא הבין לאן, לאן פניו. משם לכאן הגיע קול בת צחוק, מפרש בודד מלבין אי שם באופק הרחוק, מפרש בודד באופק הרחוק. כמו לא הלכה כאן השלכת אביב וסתיו איתם. אנשי העיר עצרו מלכת הפנו את מבטם. ורק מפרש בודד... הרחק ירדה שקיעה חיוורת כי באה שעתה העיר היתה שונה, אחרת וגם, וגם אתה בתוך מפרש בודד מלבין אותך ראיתי שם ואיש בחוף אז לא הבין לאן תצא עכשיו. משם לכאן השארת לי בת צחוק מפרש בודד מלבין אי שם באופק הרחוק מפרש בודד באופק הרחוק.