בין חשבון הנפש לבין השקט שיירד על הרחובות, חזר אליי השיר “שירים עד כאן” של נתן יונתן. שיר שמזכיר בעדינות את אחד הדברים שהכי חשוב לנו לזכור. השיר המופלא הזה מזכיר לנו שהחיים כאן הם זמניים, שהאהובים שלנו אינם מובנים מאליהם, שהשמש והגשם, הלחם והצחוק, המר והמתוק – הם מתנות, לא הרגל ולא מקרה. כל יום שלנו כאן הוא כמו כוכב נופל, נדיר, זוהר ומשמעותי. ואולי, כמו ביום כיפור, גם בשיר הזה – לא מדובר בסוף, אלא בהזדמנות. בהתחלה חדשה. כל יום הוא התחלה חדשה. הזדמנות לעצור. להוקיר. לזכור. ולהמשיך… עד כאן, ומכאן. שירים עד כאן הגבעטרון מילים: נתן יונתן לחן: נחום (נחצ’ה) היימן שירים עד כאן ניתנה לנו ארכה עד שהזמן שלנו יעצור. היו גשמים ואור מה עוד אפשר לרצות, מה עוד אפשר לרצות יפים ממני וממך יפים ממני וממך האדמה לקחה. שירים עד כאן דקה אחר דקה קצרות ואוהבות וכואבות, אבל האחרונה סופית וארוכה סופית וארוכה שעון השמש והחול שעון השמש והחול הגיע עד לקו. שירים עד כאן בגובה הפסגה גם האוויר מתחיל להיות דליל, אבל לכם ולי עוד נשארו מילים עוד נשארו מילים לזכור איך שהיינו כאן לזכור איך שהיינו כאן כשייסגר הגן. שירים עד כאן הבכי והצחוק קולות האנשים, כוכבי הזמן. השמש והים הלחם, העולם המר והמתוק וכל מה שהיה נשאיר וכל מה שהיה נשאיר לחיות בתוך השיר. #מוסיקה #מוסיקהישראלית #תקווה