הֲלום. שֶׁלֹּא קָרָה לוֹ כְּלוּם./ מיכל זגון רוגל אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁיּוֹשֵׁב בַּמִּטְבָּח וּמַבִּיט אֲרֻכּוֹת בַּמָּסָךְ בֵּין עָרוּץ לֶעָרוּץ מְרַפְרֵף מְדֻכְדָּךְ מְצַמְצֵם נְשִׁימָה וּמְרֻוָּח וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינֶנִּי מֻכְרָח צוֹפֶה עַל repeat בַּמִּטְוָח הַמּוּם. וְכוֹאֵב. וּמוּבָךְ. אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁקָּרַס בְּתוֹכוֹ מִבְּלִי שֶׁקָּרָה לוֹ דָּבָר אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁנָּפְלָה לוֹ רוּחוֹ עִם כָּל לַיְלָה לָבָן שֶׁעָבַר אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ וְחִפֵּשׂ רַק לְמִי לְסַיֵּעַ שֶׁרָצָה לְחַבֵּק אֶת כָּל מִי שֶׁאִתּוֹ כִּי אַחַר כָּךְ פָּשׁוּט מִי יוֹדֵעַ? אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁבָּכָה לְלֹא סוֹף מוּל פָּנִים שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּיר שֶׁעַז רְצוֹנוֹ אֶת כְּאֵבָם לֶאֱסֹף וְאַתְּ יַקִּירָם לְהַזְכִּיר אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁאִבֵּד תֵּאָבוֹן אַחֲרֵי לַיְלָה עָמוּס סִרְטוֹנִים מְדַמְיֵן אֶת עַצְמִי אַלּוּף נֹעַם תִּבּוֹן מִסְתַּעֵר עַל אַלְפֵי מְחַבְּלִים אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁקָּם מִכֻּרְסָא וְהִרְגִּישׁ שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ מָנוֹחַ אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁתָּרַם בְּקֻפְסָא מָנוֹת אַהֲבָה וּקְצָת כּוֹחַ אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁנָּסַע לִדְרוֹם כְּדֵי לִקְטֹף עַגְבָנִיּוֹת בְּשֵׁלות אֹרֶז אַרְגָּזִים שֶׁל אַחֲרֵי הַפּוֹגְרוֹם וּבְלִבִּי נָע רַק שִׁיר מַעֲלוֹת אֲנִי זֶה הַהוּא שֶׁלֹּא אֵרַע לֹו דָּבָר אַךְ לִבּוֹ הִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים וּכְמוֹ אִישׁ חוֹלֵם שֶׁמַּבִּיט בֶּעָבָר וּמְבַקֵּשׁ לְהָגִיף הַתְּרִיסִים אֲנִי זֶה הָאִישׁ הַמַּרְגִּישׁ מִשְׁפָּחָה שֶׁל אַלְפֵי מִשְׁפָּחוֹת שְׁזָרוֹת לִי אֲנִי הוּא הָאִישׁ הַמְּיַחֵל לִפְרִיחָה אַךְ שָׁב וְהוֹפֵךְ מֵלַנְכּוֹלִי אֲנִי זֶה הָאִישׁ שֶׁרוֹצֶה לְבַקֵּשׁ שֶׁנַּחְזֹר לְשִׁשִּׁי בְּאוֹקְטוֹבֶּר וְנִשְׁמֹר כְּתַנִּים הַחַגִּים סְבִיב הָאֵשׁ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נֵדַע כָּזֶה בֹּקֶר.