מיכל, הרוח מחריש, עוד נח הערב בהרים. נלכה, בתי, אל החריש, אל הנירים האפורים. ילדה, הרוח התעורר, ( - מושר: מיכל, הרוח התעורר) התכיריהו? - ילד סתיו! חבקי ידי, נרוץ מהר להיסתר מצליפותיו. את הוילון הרם נרים, קצת נתעצב, אך לא נפחד! בחוץ מתים הפרפרים... "לא ישאר כבר אף אחד?" אל תעצבי לך, אין דבר, הסתיו איננו ילד רע. הוא אך עצוב, וכל פרפר השב ישיב בחזרה. השב ישיב במתנה כל כנפיפי-הפרפרים, אז שוב נלך, מיכל קטנה, אל הנירים האפורים. ילדה, הרוח התעורר...