כשגלי וזיו ברמן נכנסו לאיצטדיון אף עין לא נשארה יבשה, ההתרגשות אחזה בכולם. המדע יודע לספר לנו שמשהו פיזיולוגי קורה לנו ברגעים המרגשים במגרשי ספורט ובהופעות מוסיקה , ובוודאי ברגע כזה שנפגש עם גלי וזיוי ברמן , שאני עדיין מביטה בהם ומרגישה שזה הפלא השמיני שהם איתנו. טל ברמן תיאר זאת נפלא בתכנית הבוקר אתמול: ״זה היה צמרמורת, אני ישבתי באמת בדמעות מול הטלוויזיה, וואו ממש הוצפתי, קודם כל כי תמיד קהלים גדולים מרגשים אותי בין אם בהופעות מוסיקה, או מגרשי כדורגל , שכולם ביחד, זה משפיע, זה מרגש״ וכשאנחנו מחברים את כל התחושות האלו עם היצירה Jägerlatein של ג׳יימס לאסט שהקפיצה לא רק אותנו בישראל ! בשנת 1979 בחר ערוץ הטלוויזיה האירי RTÉ במנגינה הזו להיות שיר הפתיחה של תוכנית הספורט החדשה שלהםThe Sunday game. ובדיוק כמו אצלינו בישראל מהר מאוד הצלילים העליזים של החצוצרות הפכו לסמל לאומי: הפסקול של ימי הקיץ האירים, של נסיעות למגרשים, כריכים ביציעים וניצחונות בפארק קרוק. מעניין לדעת כשב־2004 הערוץ ניסה להחליף את המנגינה הזו ובעקבות כך פרצה סערה ציבורית (איזה בעיות יש להם הא?) הצופים פשוט דרשו להחזיר את המנגינה הזו והיא אכן חזרה ב־2008, בקול תרועה רמה.