וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו עַבְדְּךָ יֵלֵךְ וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה "אוסף תקליטי קול ישראל", תקליט מספר K-02872, צד א', שיר מס' 1. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%A8%D7%95%D7%98 מרדכי רוֹט (15 במאי 1902 – 16 בספטמבר 1986) היה זמר טנור ישראלי, שפעל בארץ מ-1935 ושר בעיקר משירי ארץ ישראל ושירים עממיים. לרוט היה קול ערב והוא ביקש ללמוד זמרה, וב-1930 נסע ללמוד בברלין. הוא למד שנתיים בסמינריון להשכלה מוזיקלית לנוער (Jugend- und Volksmusik) מיסודו של פריץ יֶדֶה (Jöde) (גר') (1932–1933) ולמד אצל המורה הידוע לפיתוח קול אוסקר דניאל (שב-1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, פוטר ממשרתו בשל היותו יהודי). בברלין הכיר את הפסנתרנית פלה טננבאום והם נישאו ב-1932. מאז הופיע באופן תמידי בלווי אשתו בקונצרטים של זמרה. ב-1934 הקליט לראשונה שירים עבריים והיה מהראשונים שהפיצו את שירי המלחין דוד זהבי. ב-1935 שב ארצה, ומעת שובו הופיע בזמרה במשך עשרות שנים ברחבי הארץ. כמו כן ביצע החל באמצע שנות ה-30 משיריו ברדיו, החל ב"קול ירושלים" בתקופת המנדט. ב-1941 ארגן רוט את האגודה המקצועית של "אמני הבמה העברית בארץ ישראל". מרדכי רוט הִרבה להופיע במקומות שונים ברחבי הארץ מטעם מחלקת התרבות. שירים מפורסמים המזוהים איתו כמבצע: "שיר הספנים" של יואל ולבה למילים של נתן אלתרמן, שהיה בזמנו להיט גדול, ו"למדבר שאנו" – לחן עממי למילים של אלכסנדר פן. מרדכי רוט נפטר בספטמבר 1986, בגיל 84. נקבר בבית העלמין בהרצליה.[1] הותיר את אשתו, בנו ונכדים.