שמלת כלולות נתתי לך שלווה ונהדרת עם רבבת פרחי לילך ושמניה סוגרת, עם הינומה, כולה זהב שאול מקרן סהר וזר פרחים עשוי שנהב, מבית פיות היער. התקנתי בה עלי טופז ושושני שלהבת ולעורפה נתתי פז, כולו רקמות מחשבת, את כל אבק הכוכבים פיזרתי מעליה ואת לבן כל העבים הנחתי לרגליה. שמלת כלולות נתתי לך ושושבינים אלפיים הם לחופה יישאו אותך בין ארץ ושמים, ואז אותך בזרועותיי רוגעת ובוטחת אשא עם ירח כלולותיי, אל נחלה ונחת. וכך תאמרי לי, נסיכה, ואת כולך זוהרת: אמלוך בממלכה שלך גם בלי שמלת תפארת, אם נחלתנו מנוחה ואהבה ביתנו אמלוך בממלכה שלך עד כי יכסיף ראשינו.