היו ימים חמים ימי בצורת פני יבשו כסדק אדמה שדי קמל ולא נותר לקצור את שאלתי, לחשתי, בשביל מה? החורף שוב היכה בי קור כחרב והמבט כה סגרירי בשתי עיני ומסדקי קירות ניבט העצב שאלתי, לחשתי, עד מתי? אך לעת ערב עם רוח ערב עלה נושר לו על גג ביתי, אני יודעת אני שומעת מישהו הולך תמיד איתי. אני זוכרת בדידותי זועקת אליט פני בשתי כפות ידי את צערי חילקתי עם פת לחם שאלתי, האומנם ואם כדאי את תפילתי אשא כך הלאה הלאה עוד לוחשות שפתי מתוך עוני אני יודעת מישהו למעלה רואה אור עששית בחלוני אך לעת ערב...