ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל בהתפרש המחנה אשר דינו להיות שופך דם האדם ומגינו. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע היה נשקף פתאום מראה המלחמה כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל בו חירותם של מסעות וחירומם בו הכלים והחוקות בעירומם. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. (מעבר) בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו ללללה ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא צווחת צבעיו החריפים על חלילו. ללללה לללה על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח) ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה של השירה, אבל אומר בקול גדול בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול. ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח בבניינה של ממלכה, ליל נדודים ניצב פרוש על היחיד והגדודים. (במנגינת פזמון) עת מלחמה גם צלם הדברים האלה היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב נפשו של דור, גם בשדה זרועה לזכור, לא רק לרע, ימי רעה. (במנגינת פזמון) גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים. כל זה מתל ומגדות נחל יהיה עולה ביעף ושב נקטע בילל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל