שם הרי גולן, הושט היד וגע בם! בדממה בוטחת מצוים: עצר. בבדידות קורנת נם חרמון הסבא וצנה נושבת מפסגת הצחור. שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת, סתור שער הדקל כתינוק שובב, שגלש למטה ובמי כנרת משכשך רגליו. מה ירבו פרחים בחרף על הכרך, דם הכלנית וכתם הכרכם, יש ימים פי שבע אז ירק הירק, פי שבעים תכלה התכלת במרום. גם כי אורש ואהלך שחוח, והיה הלב למשואות זרים האוכל לבגד בך, האוכל לשכח חסד נעורים