זוהר שמש עלה בהרים ונשק לטללים ולשלף. שם ניצבתי מחריש, נעמה השתיקה ממאות של צלילים גם מאלף. סתיו בחלונות ובלבבי, לו רק לא נתתי לו ללכת. פעם החמה זרחה גם לי, ועתה נותרתי בשלכת. צחקו השדה והגן, גם צחוקנו גולגל עם שמיים. נהרו ההדים וחייכו ההרים, עת נשאת אותי על כפיים. ולפתע נותרתי לבד, כי הלכת ומאום לא אמרת. עוד חיכיתי לשוא בלילות ארוכים, אך אתה מעולם לא חזרת.