רבותי, ההיסטוריה חוזרת שום דבר לא אבד, לא נשכח. עוד נזכור, תחת גשם עופרת איך בסוריה צעד הפלמ"ח. אל עלמין אף אותך לא נשכחה, עת אל שדות הדרום הרחבים, אל הנגב פלוגונת נשלחה - עם מקלות כתחליף לרובים. ומספרת הסבתא לנכד: כל מקום שלפעול בו נחוץ, שם אומרים לפלמ"חניק ללכת, וחייו הם כפקק בקיבוץ. יריות בקהיר עת נשמעו עת מבית איים האסון, אל העיר חברינו נקראו וקורא להם שם - ה"סזון". ומסיימת הסבתא לנכד, ויושבת כפופה למולו: כן, הכושי יכול כבר ללכת, כי הכושי עשה את שלו.