עם הסתיו חזרו הציפורים מעבר למדבר, מעבר להרים. והוא ראה אותה על הענף והיא כחולת נוצה, והיא דקת כנף. זה היה עם בוא הסתיו, הוא אותה כל כך אהב, היתה יפה כמו בשירים, כמו בסתיו הציפורים. הוא בנה לה קן מעשבים, והיא ליקטה זרעים מתוך הרגבים. והוא שרק לה שיר של אהבה והיא נתנה לו שי, נוצה מתוך זנבה. זה היה עם בוא הסתיו... ובחורף, בין שקיעות וקור, נשקו הם זה לזו, מקור אלי מקור. ועת חמה זרחה מתוך ענן הם עפו שיכורים אל חורש ואל גן. זה היה עם בוא הסתיו... עת אביב חזר אל הכפרים, הוא שב אל המדבר והיא אל ההרים. ורוח שעבר בגן מצא בצל עצי החורש פרח ונוצה. זה היה עם בוא הסתיו...