אתם זוכרים את השירים ששרנו אז, את שמי הפז, אתם זוכרים בערבים מתחת גג של כוכבים עם חברות וחברים היינו לפעמים שרים. אתם זוכרים את הטיול עם המדריך ההוא שאול ואיך אהרונצ'יק הבריון היה לוחץ אקורדיון וגם צועק בקול אדיר: "עכשיו כולם, כולם לשיר". ובלילות הכי קרים היינו סתם מאושרים עם בדל סיגריה ראשונה, לוקחים ללב ולריאות משתעלים ושואלים, ומחכים להפתעות. ביום שישי על הגדר עם הידיים בכיסים ואליהו השמן אומר מילים נורא גסים, אבל בחושך לא ראו איך שהסמקנו וגם הוא. עומדים שעות ומביטים על אריאלה הקטנה ואיך עסיס אבטיחים מכתים את לובן חולצתה ואת ליבנו התמים אשר רוקד לעומתה. אתם זוכרים את השדות, הנרקיסים בשבתות, הכל עבר כל כך מהר וקצת קשה להיזכר איך פעם זה היה פשוט לשיר לחיות ולא למות. אתם זוכרים את השירים ששרנו אז, את שמי הפז, אתם זוכרים בערבים מתחת גג של כוכבים עם חברות וחברים היינו לפעמים שרים.