נשב בחוץ, כל כך יפה, יפה הליל נשיר רעים, נשיר לקול צלילי מיתר שירים פשוטים, שירים יפים על אהבה וקיץ שירי הלב ההם, שירי הלב ההם שאין כמותם. ואל תשאל על מה נפשי עכשיו רוגשת הן אין דבר אשר אוהב, אוהב יותר מכך לשכב מסתם לשכב בלילה על הדשא, להתבונן בכוכבים, להתבונן ולזמר. כיפת כוכב האירי לי פנייך אשוט אלייך במפרש געגועים, אלי הטוב מה שמת בו, בקיץ אשר הופך אשר הופך אותנו כת משוגעים. במקהלה לילית שקטה ומאולתרת שרים שלושה, שרים גם ארבעה קולות והרעות, והרעות כגל אפל עוברת ומלטפת חרש, מלטפת חרש קלילות.