עוד שעה חלפה, עוד שעה טרופה, עשבים שוטים עלו בשביל ובגן. רוח נאנח, את התריס פתח ומכה בקיר הישן, כמו קורא: הביתה, הביתה, באה עת לחזור, מן ההרים, משדות זרים, היום דועך ואין סימן. הביתה, הביתה טרם רדת אור, לילות קרים, לילות מרים, קרבים עכשיו לכאן. עד עלות השחר מתפללת לשלומך, שבויה באזיקי פחדים, אני שומעת צעדים. הביתה, הביתה, כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן. (התקווה) הביתה, הביתה, באה עת לחזור, מן ההרים, משדות זרים. היום דועך ואין סימן. הביתה, הביתה, כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן. הביתה, הביתה, באה עת לחזור, מן ההרים, משדות זרים. היום דועך ואין סימן. הביתה, הביתה, כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן. כל מה שהובטח לנו מזמן. הביתה.