לו ידעת איך כל נים שבי ירא. אני רואה את השדות סופגים גשמים, אני שואלת את עצמי מתי מתי יבוא יומי להקרא. על מצע האדמה תשוקה שלי הנחה. אני שואלת את נפשי להיות ברוכה. נותר גופי בצמאונו, אתה יודע את חמו ותמהונו ועצם עלבונו. מכל נבט ועלעל נוטף הטל, ובתוכי ממתין לו בכי מיחל. אני נמשכת לתלמים, אני הופכת רחמים ותחנונים – חיים שלמים כל נים שבי ירא.