מוזמנים להירשם: http://www.youtube.com/c/שירעד * אל תשכחו ללחוץ על הפעמון 🔔. תודה. מילים: נח וולקוביסקי (פולנית) | שמריהו (שמר'קה) קצ'רגינסקי (יידיש) (1954-1908) | תרגום: אברהם שלונסקי (1973-1900) | לחן: אלכסנדר וולקוביסקי (אלכסנדר תמיר) (2018-1931) | עיבוד: מרדכי (מוטקה) שָׁלֶף (נ' 1933) | ביצוע: חבורת שהם - Shoham Group | סולנים: רעיה פירסט (נ' 1955), יורם אגמון (נ' 1940) | השיר "פונאר" ("Ponar") הוא אחד השירים המזוהים ביותר עם השואה השיר חובר בגטו וילנה, ביידיש, תחת הכותרת "שטילער, שטילער" ("שקט, שקט"), והיה נפוץ בקרב לוחמי הגיטאות והפרטיזנים. הוא מתעד, מנקודת מבטה של אם השרה שיר ערש לבנה, את האירועים ביער ההריגה, פונאר, אשר הפך מציבה לכ-100 אלף איש, מהם כ-70 אלף יהודים, רובם מוילנה, שהוצאו בו להורג ביריות על-ידי הנאצים בין השנים 1944-1941. לארץ הובא השיר על-ידי ניצולי השואה, וב-1945 תורגם על-ידי אברהם שלונסקי לעברית. חיי התרבות העשירים בוילנה שלפני מלחמת העולם השנייה (שכונתה "ירושלים דליטא"), המשיכו להתקיים גם בתנאי הגטו. בפברואר 1943 התקיימה בגטו וילנה תחרות תרבות נושאת פרסים ליצירות חדשות בספרות, במוזיקה ובציור. אחד ממשתתפיה היה אלק (אלכסנדר) וולקוביסקי, לימים אלכסנדר תמיר, פרופסור למוזיקה בארץ ופסנתרן בעל שם. אלק היה אז פסנתרן צעיר בן 11, ולתחרות הגיש יצירה לפסנתר פרי עטו. פיאנו שמה. המתחרים האחרים היו מוזיקאים מקצועיים. אלכסנדר זכה בפרס הרביעי. לאחר התחרות כתב אביו של אלק, הרופא נח וולקוביסקי. בהתאמה ללחן, בית אחד של שיר בפולנית, בשם "chico chico" ("שקט שקט"). במוצ"ש, 6.3.1943, התקיים בתיאטרון הגטו בוילנה ("ווילנער געטא טעאטער") מופע תרבות, עם היצירות שזכו בתחרות. לקראת המופע, תרגם המשורר היידי מגטו וילנה והפרטיזן, שמריהו (שמר'קה) קצ'רגינסקי, את השיר "chico chico" מפולנית ליידיש, ואף הוסיף לו שני בתים משלו. כותרת השיר ביידיש: "שטילער, שטילער" ("שקט, שקט"). את השיר במופע שרה זמרת בת 16, בשם מירה'לֶה (*). המלחין בן ה-11, אלק וולקוביסקי, ליווה אותה בפסנתר, וכל הקהל באולם בכה בכי חרישי לזיכרם של עשרות אלפי היהודים שנרצחו בפונאר. מיד הפך השיר להמנון הגטו. את "פונאר" היתה אמורה לשיר במקור זמרת האופרה המפורסמת, לובה לויצקייה. קצת לפני התחרות היא נתפסה מבריחה אוכל מתחת לבגדים. הגרמנים כלאו אותה בבית הסוהר ואחר כך רצחו אותה בפונאר. (*) על-פי חוקר המוסיקה, משה הוך (בספרו "קולות מתוך החושך: המוסיקה בגטאות ובמחנות בפולין", ירושלים: הוצאת יד ושם, תשס"ב), השיר הושר לראשונה על-ידי הפרטיזנית, קיילה קריצ'בסקי, בהרצאה של קצ'רגינסקי, שנושאה "וילנה בספרות היהודית". לאחר מכן שרו את השיר הזמר אקסלרוד וזמרי המקהלה היהודית בגטו וילנה, בניצוחו ובעיבודו של אברהם סלפ. לדברי קצ'רגינסקי, כאשר מקהלת הגטו שרה את השיר, היא הוכרחה להסיר מפסוקיו את המילה "פונאר", שכן הנאצים אסרו להשמיעה. השיר תורגם לרוסית עוד בגטו, בידי ר' גלין. בארץ תורגם השיר מידיש לעברית ב-1945, על-ידי אברהם שלונסקי. השיר בתרגומו, והתווים, נדפסו לראשונה ביום ו', י' אב תש"ה, 20.7.1945, ביומון "משמר" (עמ' 2), תחת הכותרת "פונאר - שיר ערש". מחברי השיר ומלחינו הוגדרו כאלמונים. על התרגום חתום א.ש., הוא אברהם שלונסקי. אלק (אלכסנדר) וולקוביסקי ואמו שרדו את השואה, ועלו לישראל ב-1945. האב, נח וולקוביסקי, נרצח. בארץ שינה אלכסנדר את שם משפחתו לתמיר. לשאלה מה הרגיש כששמע את השיר "פונאר" בעצרות זיכרון ליום השואה, השיב תמיר: "שום דבר. השיר מרגש אותי עד דמעות רק בגלל דבר אחד, בגלל הקשר הישיר עם אבי. פה הנקודה הרגשית. אהבתי אותו מאוד והכל נקטע בצורה לא נורמלית". גדעון האוזנר, התובע במשפטו של הפושע הנאצי, אדולף אייכמן, סיים את יום הקטגוריה הראשון שלו במשפט בציטוט השיר "פונאר" (11.4.1961). ב-2002 ראה אור הסרט "פונאר", אותו יצרה רחלי שוורץ, במאית סרטים מקיבוץ חולתה. שיאו של הסרט התרחש בשנת 2001, על במת התיאטרון בגטו וילנה: אלכסנדר תמיר חזר לשם וליווה בנגינה בפסנתר את הזמרת מיטל טרבלסי, שבאה במיוחד מישראל כדי לשיר בנוכחות קהל את "פונאר" בעברית. מקורות מידע: הספר "מן המצר - משירי הגיטאות" (תל אביב: ספריה מוסיקלית מס. 39. ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל. הוצאת המרכז לתרבות); אתר האינטרנט של יד ושם; אביבה לורי: "אל תזכירו לפסנתרן", הארץ, 3.4.2002; "גלגולו של שיר", הארץ, 3.4.2002. השיר, המובא כאן בביצוע חבורת שהם, נטבע בשנת 2011 בתקליטור לא מסחרי שהוציאה החבורה, "הי ציגעלעך - שירי יידיש מתורגמים". שקט, שקט, בני נחרישה, כאן צומחים קברים, השונאים אותם נטעו פה מעברים. אל פונאר דרכים יובילו, דרך אין לחזור. לבלי שוב הלך לו אבא, ועמו האור. שקט, בני לי, מטמוני לי, אל נבכה בכאב, כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אויב. גם הים גבולות וחוף לו, גם הכלא סייג וסוף לו, - ענותנו זאת היא בלי גבולות, היא בלי גבולות. תור אביב בא אל ארצך, לנו סתיו אבל. אור גדול בכל זרוע וסביבנו ליל. כבר הסתיו יזהיב צמרת, המכאוב יגבר. שכולה האם נשארת בנה הוא בפונאר. מי הוויליה הנכבלת כבר יישאו דכיים, זועפים קרעי הקרח נישאים לים תמוגר חשכת ימינו, אור גדול יזרח עלינו. בוא, פרש, עלה, בנך קורא, בנך קורא. שקט, שקט, אל בסער, מבועי הלב. עד אשר חומות תיפולנה נאלם בכאב. אל נא, בני לי, אל תצחק נא לא עת צחוק עכשיו, - צר הפך את אביבנו לעלה בסתיו. אט יפך נא המבוע, שקט, בן רחום. עם הדרור ישוב גם אבא... נומה, נומה, נום. וכמו ויליה המשוחררת, כאילן עוטה צמרת, עוד תזכה לאור בבוא הדרור, בבוא הדרור. הקלטה ועטיפת תקליטור: באדיבות רפאל בינדר - הקלטה וניקוי דיגיטלי rafibi. עריכה: אתי ירוחמי || "שיר עד" - שימור הזמר העברי - Shir Ad. אהבתם את הסרטון? 🎵 מוזמנים לעשות 👍, להגיב ולשתף.