הגענו היישר משדה התעופה ללב מוסקבה ולכיכר האדומה. לא הספקנו להכין את הקבוצה, לא הספקנו לספר, לתת רקע. בעצם גם לא שרנו עד הרגע הזה. לרוב המטיילים עוד לא היה ברור איך נראה טיול סיפור ושיר. ופתאום תחיה, המדריכה שאיתי, אומרת לי "בוא נשיר משהו". לא הייתי בטוח שזה מתאים, שיצטרפו, שיתרכזו סביבנו, היה די הומה שם. אבל תחיה הרגישה שזה מתאים ואני תמיד עם תחיה. ובחרתי בשיר הזה וזהו שיר מחשמל, והוא ריכז מיד את כולנו. וגם כמה עשרות תיירים מיפן ואיטליה ועוד מקומות וגם רוסים. והרגשתי שאנחנו בנקודת היסטוריה משמעותית מאד. מתחברים עם מסורבי עליה, וגם עם עם סבתא וסבא שלי שהגיעו מכאן עוד לפני שנסגרו השערים.