צער לך וצער לי, על כך מעידות העיניים. בואי, אישה, ביום זה אוילי לארוחת צעריים. נשב, נשוחח על דא ועל הא, על אי השוקע במים, על אבינו אדם, על אמנו חוה, ועל מלאכים בשמים. ואם מלאכים לא היו ואינם, נשוב נדבר על חוה ואדם.