הם התקדמו לאט. הכל היה רגוע. מנגד הנהר וגומא מרשרש פתאום רעם ברק, אחד צעק: פצוע! אני כבר בא- ענה לו החובש. עלינו על מוקש! - צעק אז הפצוע, אני כאן, לצידך - ענה לו החובש. ברד של אש ניתך, ברד כבד קטוע, מעבר לנהר, לגומא הרוחש. הַשאירו אותי כאן - ביקש אז הפצוע, עזוב שטויות - ענה לו החובש. תציל את עצמך - ביקש אז הפצוע. אני נשאר איתך - ענה לו החובש. והם נותרו שניהם, והשדה פתוח. והם נותרו שניהם, והם גלויים לאש. אנחנו אבודים - מילמל אז הפצוע, אחוז בי טוב - ענה לו החובש. נפצעת גם אתה - מילמל אז הפצוע עזוב, זה לא נורא - ענה לו החובש. האש כבדה, כבדה! קשה, קשה לנוע. רק לא להתייאש, רק לא להתייאש, אזכור אותך תמיד - נשבע אז הפצוע. רק לא ליפול - מילמל אז החובש. שלך עד יום מותך - נשבע אז הפצוע. היום הוא יום מותי - ענה לו החובש. פתאום ענן אבק, פתאום עלתה הרוח, וצל על הקרקע, והוא קרב, רועש. ניצלנו! הם באים! - ייבב אז הפצוע, אך לא שמע מילה מן החובש. אחי, אחי שלי! - ייבב אז הפצוע. מעבר לנהר הגומא מרשרש, אחי, אחי שלי אחי, אחי שלי אחי!!!