לא גיבור ולא בן חיל אתגנב בסתר ליל עם סיפור קרוש על לחי וניגון תשוש מבכי. אימי כרעה אותי ללדת בשדות הארץ החורגת, על פרשת דרכים היא נחה ואני פני מזרחה. אנגנה בכינור ישן את הזמר, את השיר משם הוא תמיד חוזר, בן בית וממזר. אדום, אדום, אדום ליבו מיין ודם. דם הלב, דם השלכת, אברי כבדים מלכת. אל תרפו כינור וקשת, גם הנפש מתרוששת. באביב דרכים יגלידו, רק הזמר עד יחיד הוא. אל נא תרפו כינור וקשת אתכם הותירו לי לרשת נגנה בכינור ישן את הזמר, את השיר משם הוא תמיד חוזר, בן בית וממזר. אדום, אדום, אדום ליבו מיין ודם. וכהשעה תגיע להאסף אל הרקיע מרופט כמו שהנני אל שמיך תיקחני. ואני אשכב בל פחד על ענן קל כמטפחת משם אני אשקיף בנחת על הארץ המובטחת. נגנה בכינור ישן את הזמר, את השיר משם הוא תמיד חוזר, בן בית וממזר. אדום, אדום, אדום