היו היה פעם, כך סבתא אומרת, היו היה פעם קרקס. בין חבל לחבל שם דמות מכרכרת זאת דמות הליצן הננס. שמש עולה יורד גם הליל אך הליצן עוד ממשיך וצוהל. קטן וזעיר הוא נראה מול היתר אך עת לזירה הוא נכנס - פורץ הקהל בתשואות חן לפתע לכבוד הליצן הננס. שמש עולה... עיניו מעולם לא ידעו מה זה בכי עצוב רק אצלו המבט. דמעה מעולם לא ירדה לו על הלחי, כי הוא להצחיק רק נועד. שמש עולה... וערב אחד אביו מן החבל נפל וגופו התרסק. בכה הקרקס עת טמנוהו בקבר, אך בנו הליצן עוד צוחק. שמש עולה...