רוחות נשקו את פני הים ויום נוסף של קיץ תם וטעם מלח משכר את כל החוף ודוגיות שוב נקשרות, אל קצות המזחים וזה סימן שבא לקיץ סוף. זמורות בכרם מיותם, צרובות מחום של קיץ חם וצל ענן כבר מטייל כולו רטוב והחריש יוצר תלמים, חומים ואדומים וזה סימן שבא לקיץ סוף. והאופנה אט משתנה, ממש כדרך העונה מן זמן מוזר כזה, בין קיץ ובין סתיו ורוח החמסין נדם, שותק כמו נכלם וזה סימן שבא לקיץ סוף.