אני חוזר בדרך הכורכר בפיתולי אותו מסלול מוכר ושוב נדמה שזה אותו צרצר שר שר מתחת שיח הצבר. שני הברושים בשער הקדמי שומרים על סף הבית של אימי ועל עמוד בטון טבוע שמי שרשמתי פעם בעצמי. וריח מלונים עם דבק אורנים נופל כבד כמו השנים אבל תמיד מסביר פנים. אני הולך בדרך הכורכר ומחפש את כל ילדי הכפר שורק פזמון מתוך שיר הקטר אך לאיש זה לא מזכיר דבר. באופנים שחצו שדות גלגל חסר כנפיים חלודות ועל העץ תלויות שתי נדנדות רק ברוח הן מתנדנדות. וריח מלונים עם דבק אורנים נופל כבד כמו השנים אבל תמיד מסביר פנים. אני חוזר בדרך הכורכר אני חושב על אפר ועפר על מה עכשיו ומה שבעבר ועל זה שכבר מחשיך וקר. וריח מלונים עם דבק אורנים נופל כבד כמו השנים אבל תמיד מסביר פנים.